תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ליולדת ואח'

פסק דין

העניין שבפני – התנגדות לביצוע שטר חוב אשר הוגש לביצוע על ידי התובעת.

שטר החוב, הינו שטר חוב כללי, נושא תאריך 17.11.2010, ע"ס 50,000 ש"ח, עשוי בידי "ארגון יד ליולדת", וחתום בערבות הנתבעים 2 ו- 3. במסגרת הבקשה לביצוע שטר החוב, פורט כי יתרת החוב בערכי קרן, הינה בסך של 40,359 ש"ח.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר החוב, ובמסגרת טענו מספר טענות.

הטענה המקדמית אשר הועלתה, נגעה לעניין הסמכות המקומית לדון בהתנגדות. הואיל ובכתב ההתחייבות אשר היווה את המסגרת להתקשרות שבין הצדדים, נקבעה סמכות מקבילה, או בעיר תל אביב או בעיר חיפה, ולכן ביקשו הנתבעים להעביר הדיון בהתנגדות, לעיר תל אביב, הקרובה יותר למקום מגוריהם.

חלקן הניכר של הטענות נוגע למישור הטכני גרידא, ואינו נוגע לעצם החיוב: הנתבעים טענו כי דין התובענה להימחק על הסף לאור השוני בין שם הזוכה בתיק ההוצאה לפועל לבין שם הזוכה על פי שטר החוב; חוסר תוקף של שטר החוב בשל היעדר חתימת התובעת ע"ג שטר החוב, והיעדר אישור כי סוכן התובעת מוסמך לאשר חתימות הערבים לשטר; סתירה בין הסכום המפורט בשטר החוב לבין הסכום בנוגע אליו הוגש השטר לביצוע; חתימה חסרה באחד מחלקי הבקשה לביצוע שטר;

לגופו של החיוב, העלתה ההתנגדות מספר טענות: האחת, כי בסיס החיוב לא פורט ולא נתמך באסמכתאות; השנייה, כי לא קוזז תשלומים אשר אמורים היו להיות מקוזזים, והשלישית, טענת כשלון תמורה וטענת קיזוז לאור הטענה כי הנתבעת סיפקה מוצרים פגומים;

בכל הנוגע לשאלת הסמכות המקומית, דינה של טענת הנתבעים, להידחות. הגדרת הסמכות המקומית בהסכמה שבין הצדדים, אשר קיבלה ביטויה בכתב ההתחייבות, הינה הקמת סמכות מקבילה לשני בתי המשפט, בתל אביב ובחיפה. ככל שישנה הסכמה כאמור, הרי ששני בתי המשפט המקבילים, הכלולים בתניית השיפוט, מוסמכים לדון בהתנגדות מבחינת הסמכות המקומית. בחירת מקום ניהול ההליך, כאשר ישנה סמכות מקבילה, נתונה במקרה זה לתובעת, ולא לנתבעים, שכן שני בתי המשפט, מוסמכים לדון בהתנגדות, באותה המידה ממש.

במסגרת זאת, בבקשה לביצוע שטר, נרשם מפורשות (בתחתית הבקשה בצד ימין), כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות היא של בית המשפט בחיפה, ולאור כתב ההתחייבות, אין מדובר באמירה שגויה. יכולה היתה התובעת לבחור כי ההתנגדות תידון בתל אביב, ואולם משהוקנתה סמכות מקבילה על פי תנית שיפוט מוסכמת, הבחירה נתונה בידי התובעת, וכך היא עשתה. הבקשה הנוגעת להעברת מקום הדיון או מחיקה על הסף בהיעדר סמכות מקומית, נדחית לפיכך.

אציין כי לא ראיתי ממש בטענה כי לא ניתן להתייחס לתניית השיפוט המוסכמת, המופיעה בכתב ההתחייבות, כמוחלת לגבי כללי הסמכות המקומית על פי השטר; שכן השטר נחתם מכח כתב ההתחייבות, על פי האמור בו, ולא ניתן לראות את הקשרם של שני המסמכים, כמנותק.

בכל הנוגע לפגמים הטכניים אשר נטענו, דינן של כל הטענות, להידחות באחת. לא מצאתי כל פגם בשטר, או בבקשה לביצוע השטר, מבחינה צורנית, אשר יכולה להיות לה השפעה על תקינות התובענה השטרית בסדר דין מקוצר הגלומה בשטר ובבקשה לביצוע פסק דין.

רישום בשם חסר או חלקי, במסגרת הבקשה לביצוע שטר, ממילא אינו "עומד לבדו", אלא נשען הוא על השטר, ועל האחיזה בשטר. יכול ורישום השם המקוצר בבקשה לביצוע שטר, נובע מחוסר האפשרות לרשום שם ארוך ומפורט במסגרת הבקשה (לאור כמות התווים האפשרית במקרה זה), ובכל מקרה, ממילא רשום השם המלא כפי שהוא מופיע בשטר החוב, על גבי ייפוי הכח אשר הופקד. מדובר בליקוי שאינו ליקוי, ולכל היותר, מדובר בליקוי מינורי המתוקן בדרך של השלמה מיתר המסמכים הנוגעים לעניין וצורפו לבקשה.

היעדר חתימת התובעת או היעדר אישור בדבר הרשאתו של הסוכן לאמת פרטי הערבים, אינו מהווה פגם בשטר, שכן אין צורך שבדין, על פי פקודת השטרות, לקיומם של אלה. על מנת לממש את זכות הפירעון של שטר, אין הנפרע חייב לחתום על השטר (ואף להיפך מכך), על אחת כמה וכמה, כאשר אין מדובר בשטר המיועד לפירעון במקרה של הצגתו, אלא שטר חוב כללי המיועד לבסס עילה שטרית כערבות והתחייבות במסגרת התקשרות חוזית. בכל מקרה, החבות השטרית אינה נובעת, אינה תלויה ואינה עולה מרכיב זה, אשר אין בינו ובין החבות בעילה השטרית, דבר וחצי דבר.

בכל הנוגע לחתימה הלכאורה חסרה על גבי החלק הראשון של השטר, הרי שאין מדובר בפגם מהותי, ואין לדעתי, לראות בכך כל פגם שהוא. אותה חתימה אינה החתימה הראשית והעיקרית, המהווה סיומה של התביעה הגלומה בשטר, אלא מדובר אך ורק להסכמת ב"כ התובעת, כי גובה צו החיוב יקבע ע"י מנהל הרשות לאכיפה וגבייה לפי סעיף 69 (א) לחוק (קרי – צו תשלומים מנהלי לפני חקירת יכולת), ואין בין הסכמה זאת (אשר אין חולק כי לא ניתנה), ובין העילה השטרית, דבר, ואין בהיעדרה של חתימה זאת, כדי לפגום בעילה השטרית.

הפגם הטכני האחרון לו נטען, היה פער בין הסכום הרשום בשטר, לסכום התביעה לגביה הוגש השטר לביצוע, שהינו סכום נמוך יותר. אציין בתמצית, כי אין חובה לתבוע בגין מלוא השטר. שטר החוב, יוצר מסגרת עקרונית ועליונה, לחבות על פי השטר. יכול השטר, לשמש לגביית חוב שאינו עולה על הסך הנקוב בו, ולא ניתן לומר כי הגשת שטר לביצוע, על חלק מהחיוב, מהווה פגם בשטר או בבקשה לביצוע שטר. בכל הנוגע לשאלה הראייתית הנוגעת לסכום הנתבע, אעמוד בהמשך.

לפיכך, כל הטענות הנוגעות לפגמים הטכניים כאמור, נדחות.

בטרם התייחסות לטענות המועלות לגופו של עניין, ומרוכזות כולם בסעיפים 10 ו- 11 להתנגדות אשר הוגשה, אעמוד על רמת הפירוט הנדרשת בתצהיר התומך בהתנגדות, שכן התצהירים אשר צורפו להתנגדות, כוללים בחובם סעיפים בודדים, ולא נאמר בהם דבר, מלבד ההפנייה להתנגדות גופה.

ראה לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ, פ"ד מה (5) 729, בעמ' 737:

"איזכורם של הליכים משפטיים אחרים אינו ממלא אחר הפירוט החסר, וודאי לא מקום בו המסמכים שהוגשו באותם הליכים אינם מצורפים לתצהיר ומאומתים במסגרתו. העובדה, שמדובר בתובענה אחרת גדושה פרטים ועבת כרס, כטענת המערערת, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין זה. כדברי פרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, בעמ' 677-678:

"המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן; אין לערוך תצהיר על ידי איזכור והפנייה אל מסמך אחר, כגון 'כל העובדות המופיעות בכתב התביעה הן נכונות'. תצהיר כזה פסול ולא יתקבל... רצה המבקש להגיש מסמך, יצרף אותו לתצהירו ויאמת אותו כראוי".